גבעתיים היא קטנטנה – אתם כמעט יכולים לחצות את כולה בהליכה – והיא דחוסה כל כך חזק בין תל אביב לרמת גן שתחצו את הגבולות שלה הלוך ושוב בלי לשים לב. המוניטין שלה די פשוט ורובו נכון: שקטה יותר, ירוקה יותר, מלאה במשפחות, ומשעממת בקטע טוב. הרחובות מלאים בבנייני מגורים ישנים ונמוכים, יש פארקים בכל מקום, ובגלל שהעיר בנויה על גבעות יש פה אשכרה נוף. אתם תראו עגלות וכלבים הרבה לפני שתראו תיירים. היא פופולרית בקרב משפחות צעירות, זוגות ש"הזדקנו" מחוץ למרכז תל אביב אבל לא רוצים לעזוב את לב גוש דן, ואנשי מקצוע שרוצים שקט בלי לסבול מנסיעות ארוכות לעבודה.
לשוק השכירות כאן יש היגיון משלו. בגלל שהעיר קטנה ואין לה יותר מדי לאן לגדול, ההיצע באמת מוגבל, מה שמשאיר את השוק צפוף גם כשהשוק הכללי מצטנן. זול פה יותר מתל אביב – ומרגישים את זה – אבל אל תצפו למציאות; המחירים מטפסים כבר שנים ועכשיו הם די מקבילים לאזורים הטובים יותר של רמת גן. רוב מה שתמצאו זה בניינים ישנים, הרבה פעמים בלי מעלית או חניה בטאבו, לצד מספר הולך וגדל של פרויקטים חדשים או משופצים שמחליפים אותם. דירות שלושה וארבעה חדרים שולטות בלוחות, שזה חלק מהסיבה שמשפחות נמשכות לכאן; אם אתם מחפשים דירת סטודיו קטנה וזולה, יהיו לכם פחות אופציות ממה שהייתם מצפים.
ביומיום, גבעתיים מתנהלת על קומץ רחובות ראשיים – ויצמן, כצנלסון, והאזור של סירקין – ששם רוב בתי הקפה, המאפיות והחנויות הקטנות מתרכזים. מאוד נעים להסתובב בה ברגל, אבל היא לא מציעה יותר מדי חיי לילה, קניות גדולות או שום דבר מנקר עיניים; בשביל זה פשוט קופצים לתל אביב או לרמת גן, שזה עניין של דקות. הפשרות הכנות: חניה יכולה להיות סיוט, בניינים ישנים אומרים שלפעמים מתמודדים עם תשתית מיושנת, ואם אתם בשנות ה-20 שלכם ומחפשים סצנה ואקשן, כנראה שתרגישו שעברתם לגור בשכונה של דודה שלכם. אבל אם אתם מחפשים מקום שקט, ירוק, במיקום מעולה ועדיין קרוב להכל, קשה להתווכח עם גבעתיים.
נסו את דורית בחינם