רמת השרון היא סוג של בועה ירוקה ויוקרתית ששומרת בקנאות על צביון של מושבה, למרות שהיא ממוקמת בלב אזור המרכז. האווירה פה משלבת בין קלאס, שקט פרברי, וקהילה מאוד מבוססת שמעריכה איכות חיים ומערכת חינוך מהטובות שיש. מרכז העיר – בעיקר סביב הרחובות סוקולוב ואוסישקין – מציע חוויית קניות ובילויים שכונתית של בוטיקים, מעדניות ובתי קפה שוקקים, אבל שם בערך מסתיימים חיי הלילה. הרחובות עמוסים בעצים עתיקים, והתחושה הכללית היא של מקום שליו, עוטף ומשפחתי מאוד. אין פה כמעט אקשן עבור צעירים שרוצים לטרוף את העיר, אבל עבור משפחות מבוססות ומי שרוצה לחזור בסוף היום לשקט מוחלט של שכונת וילות או בניינים נמוכים – זו כנראה אחת הכתובות הכי נחשקות שיש.
שוק השכירות ברמת השרון יקר להחריד, פונה לקהל יעד מאוד מסוים, וקשה מאוד למצוא בו מציאות. ההיצע מחולק לשניים: מצד אחד, השכונות היוקרתיות שמאופיינות בווילות ובתים פרטיים עצומים שעוברים מיד ליד בתקציבי עתק. מצד שני, אזור המרכז הוותיק (מורשה, למשל, שעוברת גם היא התחדשות) מציע דירות בבנייני שיכון של 3-4 קומות, הרבה פעמים ללא מעלית וללא חניה פרטית. קשה מאוד למצוא פה דירות קטנות המותאמות ליחידים או לסטודנטים; רוב הדירות בלוחות הן בנות 4 או 5 חדרים שנועדו למשפחות. בשנים האחרונות ישנה תנופת התחדשות עירונית, כך שניתן למצוא דירות חדשות לחלוטין ומשופצות, אך הפרימיום עליהן גבוה מאוד. התחרות על כל דירה טובה שיוצאת לשוק, במיוחד בקיץ לפני תחילת שנת הלימודים, היא עזה.
ביומיום, למרות שהעיר גובלת בצירי התנועה המרכזיים ביותר בארץ, היא דורשת סבלנות יומיומית. בתוך העיר עצמה (במרכז) מאוד נעים וקל ללכת ברגל לסידורים ולקפה, אבל התלות ברכב פרטי ליציאה מהעיר היא מוחלטת. רחוב סוקולוב, שהוא העורק הראשי שחוצה את העיר, סובל מעומסי תנועה כבדים כמעט בכל שעות היום. היציאות לכיוון צומת הכפר הירוק, מחלף גלילות או כביש 4 פקוקות מאוד בשעות העומס. אין לעיר תחנת רכבת משלה, מה שאומר שהתושבים נסמכים על אוטובוסים (שנתקעים יחד עם כולם בפקקים) או משתמשים ברכב כדי להגיע לתחנות בערים השכנות. הפשרות פה ברורות מאוד: יוקר מחיה מהגבוהים בארץ ותשתיות תחבורה שמתקשות לעמוד בעומס, אבל בתמורה מקבלים חיי קהילה שקטים, חינוך מעולה ואווירה קלאסית של כפר בלב העיר.
נסו את דורית בחינם