סאבלט בגבעתיים

לשוק השכירות כאן יש היגיון משלו. בגלל שהעיר קטנה ואין לה יותר מדי לאן לגדול, ההיצע באמת מוגבל, מה שמשאיר את השוק צפוף גם כשהשוק הכללי מצטנן. זול פה יותר מתל אביב – ומרגישים את זה – אבל אל תצפו למציאות; המחירים מטפסים כבר שנים ועכשיו הם די מקבילים לאזורים הטובים יותר של רמת גן. רוב מה שתמצאו זה בניינים ישנים, הרבה פעמים בלי מעלית או חניה בטאבו, לצד מספר הולך וגדל של פרויקטים חדשים או משופצים שמחליפים אותם. דירות שלושה וארבעה חדרים שולטות בלוחות, שזה חלק מהסיבה שמשפחות נמשכות לכאן; אם אתם מחפשים דירת סטודיו קטנה וזולה, יהיו לכם פחות אופציות ממה שהייתם מצפים.

ביומיום, גבעתיים מתנהלת על קומץ רחובות ראשיים – ויצמן, כצנלסון, והאזור של סירקין – ששם רוב בתי הקפה, המאפיות והחנויות הקטנות מתרכזים. מאוד נעים להסתובב בה ברגל, אבל היא לא מציעה יותר מדי חיי לילה, קניות גדולות או שום דבר מנקר עיניים; בשביל זה פשוט קופצים לתל אביב או לרמת גן, שזה עניין של דקות. הפשרות הכנות: חניה יכולה להיות סיוט, בניינים ישנים אומרים שלפעמים מתמודדים עם תשתית מיושנת, ואם אתם בשנות ה-20 שלכם ומחפשים סצנה ואקשן, כנראה שתרגישו שעברתם לגור בשכונה של דודה שלכם. אבל אם אתם מחפשים מקום שקט, ירוק, במיקום מעולה ועדיין קרוב להכל, קשה להתווכח עם גבעתיים.