חוזה שכירות
הסכם התקשרות בין המשכיר לשוכר המפרט את תנאי השכירות, משך החוזה, גובה השכירות, והתחייבויות הצדדים.

חוזה שכירות תקף חייב לכלול לפחות: פרטי הצדדים, כתובת הנכס, תקופת השכירות (התחלה וסיום), גובה השכירות החודשית, מועד התשלום, סוג וגובה הערובות, ומנגנון הצמדה (אם יש). רוב החוזים כוללים גם נספחי מסמכי מסירה, רשימת ציוד, והוראות לגבי תחזוקה ושימוש.
חוזה יכול להיות בכתב או בעל-פה, אך בפועל – חוזה בכתב חובה לצורכי הוכחה. חשוב לזכור שלא ניתן לוותר בחוזה על זכויות קוגנטיות שהחוק מעניק (למשל זכות אופציה, או מגבלת 3 שכ"ד על ערובות), ואם בחוזה נכתב סעיף סותר – החוק גובר.
מונחים קשורים

חוק השכירות ההוגנת
חוק המסדיר את זכויות וחובות הצדדים בהשכרת דירת מגורים, מחליף את חוק הגנת הדייר (1972).

אופציית הארכה
זכות השוכר להאריך את חוזה השכירות לתקופה נוספת בתנאים דומים, גם ללא הסכמת המשכיר.

שכר דירה (שכ"ד)
התשלום החודשי ששוכר משלם למשכיר תמורת זכות המגורים בנכס, מעבר לתשלומי חזקה (חשמל, מים, ארנונה).
המידע במילון זה מוצג למטרות הסברה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. במקרה של סכסוך או שאלה משפטית ספציפית, מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בדיני שכירות.
