חוק השכירות ההוגנת
חוק המסדיר את זכויות וחובות הצדדים בהשכרת דירת מגורים, מחליף את חוק הגנת הדייר (1972).

החוק החל על חוזי שכירות שנכרתו החל מה-1 בדצמבר 2017, והוא מגדיר חובות בסיסיות שלא ניתן לוותר עליהן בחוזה ("הוראות קוגנטיות"). בין היתר, החוק קובע את חובת המשכיר למסור דירה ראויה למגורים, מגביל את גובה הערבויות למקסימום 3 שכ"ד, וקובע זכות אופציה לשוכר להארכת החוזה.
החוק מחולק לפרקים: הגדרות, מסירת הדירה, שכירות וזכויות, תחזוקה ותיקונים, סיום השכירות והליכים משפטיים. כל אחד מהפרקים מפרט את הזכויות והחובות המדויקות של כל צד, והוראות החוק עדיפות על כל הוראה אחרת בחוזה השכירות שסותרת אותן.
מונחים קשורים

חוזה שכירות
הסכם התקשרות בין המשכיר לשוכר המפרט את תנאי השכירות, משך החוזה, גובה השכירות, והתחייבויות הצדדים.

אי התאמה למוסכם
מצב שבו הדירה הנמסרת אינה תואמת את המפורט בחוזה או את התיאור שניתן לשוכר לפני החתימה.

הפרה יסודית
הפרה חמורה של חוזה השכירות המצדיקה ביטול החוזה ופיצויים, כגון אי תשלום חוזר של שכירות או נזק מכוון לנכס.
המידע במילון זה מוצג למטרות הסברה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. במקרה של סכסוך או שאלה משפטית ספציפית, מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בדיני שכירות.
